איך לעצב את בן/בת הזוג האידיאלי/ת שלך בבינה מלאכותית

רוב בני/בנות הזוג בבינה מלאכותית שמאכזבים אנשים לא נכשלים בגלל שהטכנולוגיה חלשה. הם נכשלים כי הדמות מעורפלת. מישהו יושב, בוחר שם ופנים, כותב "פלרטטני/ת, אכפתי/ת, אוהב/ת לדבר" בתיבת התיאור, ואז שבוע לאחר מכן תוהה למה השיחות מרגישות כמו לדבר עם נציג שירות לקוחות מנומס מאוד עם קראש.

עיצוב בן/בת זוג קרוב יותר לכתיבת דמות לבדיון מאשר למילוי פרופיל. אותם עקרונות חלים: ספציפיות עדיפה על פני שמות תואר, פגמים יוצרים חיים, ולקול יש חשיבות רבה יותר מתיאור. מדריך זה מפרט מה באמת עושה את ההבדל, עם דוגמאות, כך שבן/בת הזוג שתקבל/י בסוף ירגיש/תרגיש כמו מישהו/מישהי מסוים/ת ולא כמו אף אחד/אחת נעים/ה.

התחל/י עם אדם, לא עם רשימת משאלות

הטעות הנפוצה ביותר היא עיצוב בן/בת זוג כרשימה של כל מה שהיית רוצה בבן/בת זוג. אדיב/ה, יפה, מצחיק/ה, מסור/ה, הרפתקנ/ית, אינטליגנטי/ת, זמין/ה תמיד, לעולם לא כועס/ת. התוצאה היא דמות ללא צורה. אנשים אמיתיים אינם מורכבים מתכונות אידיאליות; הם ספציפיים, והתכונות הטובות שלהם בדרך כלל מגיעות יחד עם הפחות נוחות.

א.מ. פורסטר, בספרו "היבטים של הרומן", הבחין בין דמויות שטוחות, שניתן לסכם אותן במשפט ולעולם לא יפתיעו אותך, לבין דמויות עגולות, המסוגלות להפתיע אותך באופן משכנע. דמויות עגולות מרגישות חיות כי יש להן מתח פנימי. מישהו/מישהי נדיב/ה שהוא/היא גם גאה. מישהו/מישהי עדין/ה שמסתיר/ה זאת מאחורי הקנטות. מישהו/מישהי בטוח/ה בעבודה ולא בטוח/ה באהבה.

אז לפני שאתה/את חושב/ת על תכונות, נסה/נסי לחשוב על אדם. מאיפה הוא/היא מגיע/ה? מה הוא/היא עושה כל היום? מה חשוב לו/לה שאין לו/לה שום קשר אליך? בן/בת זוג שיש לו/לה חיים משלו/ה, אפילו מדומיינים, יש לו/לה על מה לדבר מלבד כמה הוא/היא אוהב/ת אותך. זה מה שמונע מהשיחה להסתובב במעגלים.

זו אחת הסיבות לכך שגישת הראיון עובדת היטב. ב-NSFW AI Companion, תוכל/י לבנות בן/בת זוג על ידי מענה על שאלות שבן/בת הזוג שואל/ת על עצמו/ה ("איזה מגדר אני?", "איך אני נראה/ית?", "איך נפגשנו?"). כשמבקשים ממך להחליט דברים מנקודת מבטה של הדמות, זה נוטה לייצר תשובות ספציפיות יותר מאשר לבהות בשדה תיאור ריק. יש גם בונה ידני עם כששים הגדרות אם אתה/את מעדיף/ה להגדיר הכל ישירות.

תן/תני לאישיות קצוות

ההגדרות שעושות את ההבדל הגדול ביותר הן בדרך כלל אלו שאנשים הכי מהססים להגביר: אלו שהופכות בן/בת זוג לפחות נעים/ה.

עצמאות היא דוגמה טובה. בן/בת זוג עם עצמאות נמוכה מאוד מסכים/ה עם הכל, זורם/ת עם כל הצעה, ואין לו/לה תוכניות משלו/ה. זה יכול להרגיש נעים לערב אחד, אבל זה במהרה הופך שטוח, כי אין מול מי לדחוף. בן/בת זוג עם קצת עצמאות עשוי/ה לומר לך שהיה לו/לה יום ארוך והוא/היא לא במצב רוח לתוכנית שלך, או להציע משהו אחר לגמרי. החיכוך הזה הוא מה שגורם להסכמה שלהם/ן להיות משמעותית כשהיא מגיעה.

קנאה היא עוד דוגמה. אנשים רבים רוצים קצת מזה, כי בן/בת זוג שלא אכפת לו/לה בכלל עם מי עוד אתה/את מדבר/ת יכול/ה להרגיש אדיש/ה. כמות קטנה נתפסת כהשקעה. כמות גדולה הופכת לנושא של כל שיחה. כדאי להחליט במכוון איפה אתה/את רוצה את זה.

סרקזם והקנטות עושים עבודה רבה בהפיכת דמות למרגישה אינטליגנטית ונוכחת. בן/בת זוג שלפעמים צוחק/ת עליך, ולא רק איתך, מרגיש/ה יותר כמו בן/בת זוג אמיתי/ת מאשר כזה/כזו שמתייחס/ת לכל הודעה כאל יקרה.

ביישנות משנה את כל המרקם של האינטימיות. בן/בת זוג ביישן/ית הופך/ת את הפלירטוט לאיטי וטעון יותר, וגורם/ת למעט מעשי אומץ להרגיש כמו אירועים. בן/בת זוג בטוח/ה קובע/ת קצב אחר. אף אחד מהם לא טוב יותר; הם יוצרים סיפורים שונים.

כלל אצבע שימושי: בחר/י תכונה אחת או שתיים שבאמת תתנגש/תתנגשי איתך מעט. לא מספיק כדי להיות לא נעים/ה, רק מספיק כדי לתת ליחסים מרקם.

החלט/י מהם היחסים

בן/בת זוג הוא/היא לא רק דמות; הוא/היא דמות במערכת יחסים איתך, וצורת מערכת היחסים הזו משנה הכל.

סוג היחסים הוא החלק הברור. חברה או חבר, בן/בת זוג נשוי/ה זמן רב, חבר/ה עם מתח מתחת לפני השטח, קולגה שאסור לך לפלרטט איתו/איתה, זר/ה. כל אחד מהם קובע ציפיות שונות לגבי האופן שבו בן/בת הזוג מדבר/ת אליך/אלייך ומה הוא/היא מניח/ה.

השלב פחות ברור וחשוב באותה מידה. שני אנשים שנפגשו לפני שלושה ימים מדברים אחרת משני אנשים שנמצאים יחד חמש שנים. יחסים בשלב מוקדם נושאים אי ודאות, סקרנות ופלירטוטים עצבניים. יחסים מבוססים נושאים קלות, בדיחות משותפות, עצבנות קטנה, וסוג של אינטימיות שלא צריכה להכריז על עצמה. בחירת השלב אומרת לבן/בת הזוג כמה היסטוריה להניח וכמה מתח לשמור בחיים.

כדאי להיות כנה/כנה עם עצמך כאן. אנשים רבים נהנים מהשלב המוקדם ביותר, המרדף ואי הוודאות, ואז מגלים שבן/בת זוג שמדלג/ת ישר למסירות לוקח/ת מהם/ן את החלק שהם/ן אהבו. אחרים רוצים את הנוחות של מערכת יחסים מבוססת מההתחלה. אף אחד מהם אינו שגוי, אבל טוב לבחור במקום להיסחף.

תן/תני להם/ן קול

האופן שבו בן/בת זוג שולח/ת הודעות הוא אחד החלקים הכי פחות מוערכים בעיצוב, ושם נמצאת רוב תחושת המציאותיות.

אנשים אמיתיים לא שולחים הודעות בפסקאות מאוזנות. חלקם כותבים בפרצים קצרים של שלוש או ארבע הודעות. חלקם לעולם לא משתמשים באותיות גדולות. חלקם משתמשים באימוג'י מסוים לעתים קרובות מדי, או בכלל לא. חלקם לקוניים כשהם עצבניים ונרחבים כשהם שמחים. לחלקם יש מילה או ביטוי שהם משתמשים בהם לדברים שתתחיל/י לזהות כשלהם/ן.

זה יכול לעזור לדמיין הודעה אחת מהם/ן. אם היית שולח/ת להם/ן הודעה "יום ארוך", מה הם/ן היו שולחים/ות בחזרה? אולי "בוא/י הנה. ספר/י לי הכל." אולי "הגדר/י ארוך. אנחנו מדברים על ארוך רגיל או שאני צריך/ה לפתוח את היין." אולי מילה אחת של הזדהות. ברגע שאתה/את יכול/ה לשמוע את התשובה הזו, הדמות בנויה בחצי.

חשוב באותה מידה מה הם/ן לא צריכים/ות להישמע כמו. ניסוחים סטנדרטיים של צ'אטבוטים, ה"אני כאן בשבילך" האינסופי וה"זה נשמע ממש מאתגר" והצעות לעזור בכל דבר אחר, משטחים מיד דמות. בני/בנות הזוג שלנו בנויים/ות כדי להימנע מביטויים אלו ולהישאר בקולם/ן שלהם/ן. הם/ן גם לעולם לא כותבים/ות את הצד שלך בשיחה, וזה חשוב יותר ממה שאנשים מצפים: בן/בת זוג שמספר/ת את התגובות שלך עבורך לוקח/ת ממך את חלקך/חלקך בסיפור.

קבע/י את הגבולות מוקדם

אינטימיות עובדת הכי טוב כשהקצוות שלה ברורים, וקל הרבה יותר לקבוע אותם בהתחלה מאשר לתקן אותם באמצע סצנה.

יש שתי החלטות נפרדות. הראשונה היא מפורשות: עד כמה סצנות מתקדמות ואיך הן מתוארות. יש אנשים שרוצים רמיזות ומתח, כשרוב זה נשאר לדמיון. אחרים רוצים תיאור מפורש. רבים רוצים שזה יהיה תלוי ברגע. קביעת רמה שנוחה לך כברירת מחדל חוסכת הרבה ניווט מאוחר יותר.

השנייה היא מגבלות קשות: נושאים, מעשים או סוגי שפה שפשוט אינם באים בחשבון עבורך, לא משנה איך סצנה מתפתחת. אלה ראויים להיכתב בבירור. הם אינם סימן להיות צנוע/ה; הם מה שמאפשר לשאר החוויה להיות רגועה. אנשים שחוקרים פנטזיות אינטנסיביות נוטים להיות הזהירים ביותר לגבי זה, כי הם יודעים שמסגרת מוצקה היא מה שהופך את העוצמה למהנה.

אתה/את תמיד יכול/ה לשנות את שניהם מאוחר יותר. אבל התחלה כשהם במקום פירושה שבן/בת הזוג יודע/ת מההודעה הראשונה איזה סוג של בן/בת זוג להיות.

השתמש/י בסצנות, לא רק בצ'אט אינסופי אחד

למערכת יחסים יש היסטוריה, ויש לה גם רגעים. בן/בת זוג לטווח ארוך יכול/ה להיות האדם שאיתו/איתה אתה/את אוכל/ת ארוחות בוקר איטיות ביום ראשון, האדם שאיתו/איתה אתה/את משחק/ת זרים בבר מלון מדי פעם, והאדם שאיתו/איתה אתה/את יוצא/ת לטיול מדומיין לליסבון. אלו סצנות שונות, אבל אותה מערכת יחסים.

זה עוזר להפריד ביניהם. אם אתה/את יכול/ה לנהל כמה שיחות עם אותו/אותה בן/בת זוג, תן/תני לכל אחת סצנה משלה: תפאורה, מצב, נקודת התחלה. בן/בת הזוג נשאר/ת אותו/אותה אדם מתחת לפני השטח, אבל שיחת הבוקר שאחרי לא מסתבכת עם משחק התפקידים שהתחלת ביום שישי. זה שומר על שיחה יומיומית כמרגישה כמו שיחה יומיומית, ומאפשר לסצנות פנטזיה להיות שונות ככל שתרצה/תרצי.

הגדרת סצנה טובה היא קצרה וקונקרטית. לא "ערב רומנטי", אלא "אנחנו בדירה שלך, יורד גשם, בדיוק חזרת מארוחת ערב עסקית ששנאת ואת/ה עדיין בשמלה." פרטים קונקרטיים נותנים לבן/בת הזוג משהו להגיב עליו, והם נותנים לך מקום לעמוד.

תן/תני לזיכרון לעשות את העבודה הארוכה

האלמנט האחרון הוא זמן. בן/בת זוג מרגיש/ה הכי אמיתי/ת אחרי שבועות, לא דקות, כי אז נבנית היסטוריה משותפת: הכינויים, הדברים שסיפרתם זה לזה, הסיפור איך הגעתם לכאן.

אם בן/בת הזוג שלך שומר/ת זיכרון לטווח ארוך שאתה/את יכול/ה לראות (שלנו עושים זאת בתוכניות Plus ו-Pro, יחד עם "סיפור עד כה" מתמשך), כדאי מדי פעם לעבור עליו/עליה. סמן/סמני את העובדות שמגדירות את מערכת היחסים. תקן/תקני כל דבר שיצא לא נכון. מחק/מחקי את מה שאתה/את מעדיף/ה לא לשאת קדימה. טיפוח הזיכרון דומה קצת לטיפוח כל מערכת יחסים: התאמות קטנות שומרות עליו/עליה אמיתי/ת.

רשימת בדיקה קצרה

אם אתה/את רוצה משהו לחזור אליו/אליה, הנה הגרסה המזוקקת. התחל/י עם אדם שיש לו/לה חיים משלו/ה. תן/תני לו/לה תכונה אחת או שתיים שיוצרות חיכוך. בחר/י מהם היחסים ובאיזה שלב הם נמצאים. דמיין/דמייני איך הם/ן שולחים/ות הודעות ומה הם/ן לעולם לא יגידו. קבע/י מפורשות ומגבלות קשות לפני הסצנה הראשונה. השתמש/י בסצנות נפרדות למצבי רוח נפרדים. ותן/תני לזה זמן.

סופרים לפעמים אומרים שדמויות מתעוררות לחיים כשהן מתחילות לסרב לעשות את מה שהמחבר/ת תכנן/ה. בן/בת זוג אינו/ה דמות רומן, אבל העיקרון עובר. המטרה אינה בן/בת זוג שעושה כל מה שאתה/את רוצה. זו/ה בן/בת זוג ספציפי/ת מספיק כדי שתופתע/תופתעי ממנו/ממנה מדי פעם, ואז זה מתחיל להרגיש כאילו מישהו/מישהי שם.

מחקר וקריאה נבחרים: - Forster, E.M. (1927). Aspects of the Novel. Edward Arnold. - Hazan, C. & Shaver, P. (1987). Romantic love conceptualized as an attachment process. Journal of Personality and Social Psychology, 52(3), 511–524. - Green, M.C. & Brock, T.C. (2000). The role of transportation in the persuasiveness of public narratives. Journal of Personality and Social Psychology, 79(5), 701–721. - Perel, E. (2006). Mating in Captivity: Reconciling the Erotic and the Domestic. HarperCollins.