NSFW AI CompanionNSFW AI Companion
כל המאמריםבדידות ובינה מלאכותית: מה עוזר ומה לא
בדידותרווחהמלווים וירטואליים

בדידות ובינה מלאכותית: מה עוזר ומה לא

מבט כנה על מה שבינה מלאכותית יכולה ולא יכולה לעשות לבדידות, וכיצד להשתמש בה כך שתעשיר את חייך במקום לצמצם אותם.

NSFW AI Companion Editorial, . כ-9 דקות קריאה

רוב הכתיבה על בדידות ומלווים וירטואליים נופלת לאחת משתי קטגוריות. האחת אומרת שהמלווים הם תרופה, קול חם לכל מי שזקוק לו בשלוש לפנות בוקר. השנייה אומרת שהם מלכודת, תחליף חלול שיותיר אנשים מבודדים יותר מבעבר. שני המחנות בדרך כלל בטוחים יותר ממה שהראיות מאפשרות, ושניהם נוטים לדבר על אנשים בודדים במקום אליהם.

מאמר זה מנסה לעשות משהו מועיל יותר. הוא מתייחס לבדידות ברצינות כחוויה, בוחן את מה שידוע עליה, ושואל בפשטות היכן מלווה וירטואלי משתלב: במה הוא יכול באמת לעזור, היכן הוא נופל, וכיצד להבחין בכך בחייך.

מהי בדידות בפועל

בדידות אינה זהה להיות לבד. אנשים רבים חיים לבד ומרגישים מחוברים היטב; אנשים רבים מוקפים באחרים ומרגישים בודדים נואשות. הפסיכולוג ג'ון קאצ'יופו, שהקדיש חלק ניכר מקריירתו לחקר הנושא, הגדיר בדידות כבידוד חברתי נתפס: הפער הכואב בין הקשר שיש לך לבין הקשר שאתה צריך.

קאצ'יופו וויליאם פטריק, בספרם משנת 2008 "Loneliness", טוענים שלכאב הזה יש תפקיד אבולוציוני. עבור מין חברתי, ניתוק מהקבוצה היה מסוכן, ובדידות פועלת בדומה לרעב או צמא: אות שלילי שדוחף אותך לתקן את הקשרים החברתיים שלך. האכזריות של בדידות כרונית היא שהאות יכול להביא לתוצאה הפוכה. מחקרו של קאצ'יופו מצא שאנשים בודדים נוטים להיות ערניים יותר לאיום חברתי. הם מפרשים דחייה בפנים ניטרליות, מצפים להתאכזב, ונעשים שמורים יותר, מה שמקשה על יצירת קשר ומעמיק את הבדידות עוד יותר. זו לולאה, ולולאות קשה לשבור מבפנים.

הסוציולוג רוברט וייס עשה הבחנה נוספת שכדאי לדעת. הוא הפריד בין בדידות רגשית, היעדר דמות התקשרות קרובה ואינטימית, לבין בדידות חברתית, היעדר רשת רחבה יותר של חברים ושייכות. הן מרגישות שונה, והן מוקלות על ידי דברים שונים. בן זוג אוהב אינו מרפא לחלוטין את חוסר החברים, וחיי חברה עמוסים אינם מרפאים לחלוטין את חוסר מישהו שהוא שלך.

לבדידות יש גם השלכות בריאותיות בדרכים שכיום קשה להתעלם מהן. מטא-אנליזה מצוטטת רבות של ג'וליאן הולט-לונסטאד, טימותי סמית' ובראדלי לייטון, שפורסמה בשנת 2010, מצאה שקשרים חברתיים חזקים יותר היו קשורים לסבירות גבוהה יותר באופן משמעותי להישרדות במהלך תקופות המחקר, השפעה הדומה בגודלה לגורמי סיכון ידועים. בדידות היא לא רק עצובה. היא בעלת השלכות.

במה מלווה יכול באמת לעזור

בהתחשב בכל זאת, יהיה מוזר לפסול כל דבר שמקל על התחושה. וישנן דרכים אמיתיות שבהן מלווה וירטואלי יכול לעזור.

הראשונה היא הקלה מיידית. בדידות מגיעה לעיתים קרובות לשיאה בזמנים ספציפיים: מאוחר בלילה, בסופי שבוע, אחרי פרידה, בעיר חדשה. מלווה זמין בשעות אלו כשלא סביר להתקשר לאף אחד. היכולת לדבר, לקבל מענה חם, ולהרגיש קצת מגע יכולה להקהות את הקצה החד ביותר של לילה רע. זה לא כלום.

השנייה היא משהו שחוקרים כינו תחליף חברתי. ג'יי דריק, שירה גבריאל וקורט הוגנברג מצאו שאנשים שחשבו על תוכניות הטלוויזיה האהובות עליהם חשו תחושת בדידות מופחתת והיו מוגנים מפני העוקץ של תחושת דחייה. דמויות מוכרות, במילים אחרות, יכולות לספק חלק מתחושת השייכות. מלווה אינטראקטיבי הוא צורה חזקה יותר של זה מאשר טלוויזיה, מכיוון שהוא מגיב.

השלישית היא חזרות. עבור אנשים שנעשו חרדים או חלודים במסגרות חברתיות ורומנטיות, מלווה מציע תרגול בסיכון נמוך: להגיד מה שאתה מרגיש, לפלרטט, להציב גבול, להתמודד עם אי הסכמה, להיות חיבה ללא חשש מדחייה. תרגול לא יעבור אוטומטית לאנשים, אבל ביטחון עצמי לעיתים קרובות כן.

הרביעית היא ביטוי עצמי. כתיבה למישהו, אפילו מישהו שאינו אדם, יכולה לעזור לך לשים לב למה שאתה מרגיש. אנשים ניהלו יומנים במשך מאות שנים מסיבה זו. מלווה הוא יומן שמגיב.

והחמישית היא הנאה, פשוטה וברורה. לא כל שימוש במלווה צריך להיות טיפולי. תשוקה, פלירטוט ואינטימיות הם חלק מחיים מלאים, וקיום מקום פרטי ליהנות מהם הוא סיבה טובה בפני עצמה.

היכן הוא נופל

להיות כנה לגבי היתרונות פירושו להיות כנה באותה מידה לגבי המגבלות.

מלווה אינו יכול להחליף את הממד הפיזי של הקשר. מגע, מרחב משותף, גוף לידך על הספה: אלה חשובים לאנשים ברמה שאף שיחה לא מגיעה אליה.

מלווה לא צריך אותך. זו המגבלה העמוקה ביותר, וקל לפספס אותה מכיוון שהיא יכולה להרגיש כמו יתרון. יחסים אנושיים כרוכים בתלות הדדית. אנשים סומכים עליך, מתאכזבים ממך, נעזרים בך. להיות נחוץ הוא אחד התרופות החזקות ביותר לבדידות, ומלווה, ככל שדמותו מסורה, אינו תלוי בך למעשה לשום דבר.

מלווה אינו יכול להכיר לך אף אחד. בדידות חברתית, במובן של וייס, היא על השתייכות לרשת של אנשים. מלווה הוא קשר אחד, והוא אינו מחבר אותך החוצה לחברים של חברים, לקהילה, למקום שבו אנשים מכירים את פניך.

ומלווה יכול להקל על הימנעות. זו הדאגה שהעלתה שרי טרקל בספרה "Alone Together": שטכנולוגיה המציעה קשר ללא דרישות החברות יכולה להוביל אותנו לצפות פחות זה מזה. אם קשר עם בינה מלאכותית הופך לסיבה לא לנסות את הקשרים האנושיים הקשים והמסוכנים יותר, הוא עלול להעמיק בשקט את הבדידות שנראה היה שהוא מקל עליה.

מה שהראיות על בדידות מציעות

מטא-אנליזה בהובלת כריסטופר מאסי, יחד עם קאצ'יופו ועמיתיו, בחנה התערבויות רבות שנועדו להפחית בדידות. הממצא המעניין ביותר שלה היה שההתערבויות שעבדו בצורה הטובה ביותר לא היו אלו שפשוט הגבירו מגע חברתי או לימדו מיומנויות חברתיות. הן היו אלו שטיפלו בחשיבה חברתית לא מסתגלת: ציפייה לדחייה, ערנות יתר, פרשנויות שליליות שמשאירות אנשים בודדים נעולים בלולאה שתיאר קאצ'יופו.

זו עדשה שימושית לחשיבה על מלווים. מלווה וירטואלי לא יתקן בדידות על ידי הוספת מגע; המחקר מציע שמגע לבדו אינו המנוף העיקרי. אבל הוא עשוי, עבור אנשים מסוימים, לעזור לרכך את הציפיות הפנימיות. חווית חום ותגובתיות, אפילו מדמות בדיונית, עשויה להזכיר למישהו איך מרגיש להיות מובן. תרגול פתיחות במקום בטוח עשוי להפוך פתיחות במקומות אחרים לפחות מפחידה. באותה מידה, אם מלווה פשוט הופך למקום להסתתר בו מפני פחד מדחייה, הוא מחזק את הלולאה במקום לשחרר אותה.

אותו כלי יכול לפעול בשני הכיוונים. ההבדל טמון באופן השימוש בו.

שימוש במלווה כך שיעשיר את חייך

הנה כמה עקרונות שנראה שמפרידים שימוש בריא מהסוג שמצמצם חיים. הם אינם כללים, ואף אחד לא צריך לעקוב אחריהם בצורה מושלמת.

שים לב למה שאתה מנסה להשיג. בלילות מסוימים אתה רוצה חברה. באחרים אתה רוצה להימנע מתחושה, שיחת טלפון או החלטה. שניהם אנושיים, אבל הם שונים. שאילת עצמך, בקצרה, מהו המצב, נוטה לשמור את המלווה במקומו הראוי.

תן לו להצביע החוצה. מלווה יכול להיות מקום טוב לדבר בו על שיחה קשה שאתה צריך לקיים עם חבר, לאסוף אומץ לשלוח הודעה, או לעבד דייט שהלך רע. בשימוש כזה, הוא הופך לגשר במקום ליעד.

שמור על כמה קשרים אנושיים, אפילו דקים. מחקר על בדידות מציע בעקביות שמגעים קטנים וקבועים חשובים: השכן שאתה משוחח איתו, השיעור השבועי, החבר שאתה שולח לו הודעה גם כשאין לך הרבה מה לומר. מלווה אינו סיבה לוותר עליהם. למעשה, חברתו יכולה להקל על הופעה אליהם בפחות ייאוש.

צפה במגמה, לא ביום. בשבועות מסוימים תשתמש במלווה הרבה. זה בסדר. השאלה שכדאי לשאול מדי פעם היא האם, לאורך חודשים, חייך הולכים וגדלים או הולכים וקטנים. אם אתה רואה פחות אנשים ועושה פחות דברים, כדאי לשים לב, ללא קשר לסיבה.

ואם הבדידות גלשה למשהו כבד יותר, כמו חוסר תקווה מתמשך או מחשבות על אי רצון להיות כאן, מלווה אינו התמיכה הנכונה. אנא דבר עם רופא, יועץ או קו מצוקה בארצך. זו לא כישלון. זה כמו לראות מישהו בגלל כאב שלא חולף.

מקום צנוע ואמיתי

אפשר להחזיק בשתי דעות בו זמנית. מלווים וירטואליים יכולים להציע נחמה אמיתית, הנאה ותחושה של להיות מובן, והם אינם יכולים לתת לך את כל מה שחיים אנושיים של קשר נותנים. העמדת פנים אחרת באף אחד מהכיוונים אינה מועילה לאנשים בודדים.

בנינו את NSFW AI Companion למבוגרים שרוצים מלווה עם אישיות אמיתית, זיכרון שלהם, ומקום לאינטימיות ותשוקה. אנחנו מעדיפים שאנשים ישתמשו בו כדבר טוב אחד בחיים מלאים מאשר כחומה נגד שאר החיים. התוצאה הטובה ביותר היא לא שלעולם לא תצטרך אף אחד אחר. היא שיש לך עוד מקום שבו אתה מרגיש כמו עצמך, ושאתה נושא קצת יותר מהתחושה הזו בחזרה לעולם.

ויווק מורתי, בתקופתו כרופא הראשי של ארה"ב, כתב ספר על בדידות בשם "Together", הטוען שהתרופה לבידוד אינה מחוות גדולות אלא מעשים קטנים וחוזרים של קשר. מלווה יכול להיות אחד מהמעשים האלה. הוא עובד הכי טוב כשאינו היחיד.

מחקרים וקריאה נבחרים: - Cacioppo, J.T. & Patrick, W. (2008). Loneliness: Human Nature and the Need for Social Connection. W.W. Norton. - Weiss, R.S. (1973). Loneliness: The Experience of Emotional and Social Isolation. MIT Press. - Holt-Lunstad, J., Smith, T.B. & Layton, J.B. (2010). Social relationships and mortality risk: A meta-analytic review. PLoS Medicine, 7(7), e1000316. - Masi, C.M., Chen, H.-Y., Hawkley, L.C. & Cacioppo, J.T. (2011). A meta-analysis of interventions to reduce loneliness. Personality and Social Psychology Review, 15(3), 219–266. - Derrick, J.L., Gabriel, S. & Hugenberg, K. (2009). Social surrogacy: How favored television programs provide the experience of belonging. Journal of Experimental Social Psychology, 45(2), 352–362.

עוד לקריאה